הפיראטית 181 או אחרת, וכשחיים קורֵית אהבה . הם נפגשו בפולין, בכנס בוורוצלב, ויחד עלו לרגל לאוּשוויץ, אבל גם ביקרו בשווקים של קרקוב כדי לקנות מתנות שיביאו הביתה . זו היתה להבה פתאומית, מפגש של גופים, אשר עכשיו, באיטליה, היתה נטליה רוצה שיהיה גם מפגש של נפשות . צר לה, במכתביה, על שההבנה הגופנית לא השאירה להם מקום להיכרות עמוקה יותר, "לא השתדלנו כלל להכיר זה את זה, ולא לדבר זה עם זה, וניסינו רק לעשות היטב אהבה", כי הכל קרה מהר מדי . ובכל-זאת היא מוצאת את עצמה "המומה מאושר" כפי שאינה זוכרת שחשה כבר זמן רב מאוד . ובכל פעם שהם נפגשים, שוב חוזר אליה האושר הזה, אבל אחר-כך היא נתקפת חוסר-ביטחון ואי-שקט : האם סלווטורה אוהב אותה כפי שהיא אוהבת אותו וחושבת עליו כל הזמן ? וגם אם לרגעים נראים לה יחסיהם דבר נפלא, ברגעים אחרים היא אכולת אשמה, שכן סַל חי כבר שנים עם אשה שבפועל היא אשתו, נטליה מכנה אותה בשם-משפחתה, "קוּמָאני", ולא טוב להיות ביחסים עם גבר נשוי . ופרט לכך היא מקנאה . בכל הנשים שבקרבתו, אפילו באלה המצולמות במגזינים שהוא קשור בהם, והיא גם מפחדת שלא תמצא חן בעיניו, כי היא מרגישה מכוערת, ויש ...
אל הספר