יריתי לו בין העיניים

הפיראטית 159 רבים, ומחבבת במיוחד את סילביו מיקֶלי, שאינאודי פרסמו בתחילת 1946 את הרומאן שלו לחם קשה, אחד הניסיונות הראשונים לכתוב "רומאן בית-חרושת", לפי הדגם של הספרות הסובייטית . במהלך ההתכתבות שלה עם מיקֶלי במסגרת העריכה, כתבה לו בסוף ינואר כמה הערות על הדרך ההולכת אל העיר שבדיוק שלחה לו : "באותה תקופה כתבתי סיפורים עם דמויות שכמעט כולן מומצאות . ואילו עכשיו קצת נמאס לי להמציא [ . . . ] חייבת לבוא מה שמכנים בדרך-כלל נקודת מפנה . קצת איבדתי את הטעם להמציא סיפורים . כעת מתחשק לי לדבר על הנעליים שלי-עצמי" . ואכן, זה עתה הופיע גיליון של פּוֹליטֶכְּניקוֹ, השבועון שאֶליוֹויטוריני הגה וניהל משנת 1945 במילנו עבור אינאודי, ובו הסיפור שלה "נעליים בלויות", שנכתב לפני שעזבה את רומא, וכונס אחר-כך ב המידות הקטנות . "הנעליים שלי מבוקעות, וגם נעליה של החברה שאיתה אני גרה מבוקעות", זה המשפט הפותח . "אני באה ממשפחה שבה היו לכולם נעליים יציבות ושלמות", ממשיך הסיפור, עם המסקנה הבאה : "אשגיח על ילדי, אתגבר על הפיתוי לזרוק את חיי לכלבים . אחזור להיות רצינית ואימהית, כמו שקורה לי תמיד כשאני איתם, כי אז אני...  אל הספר