140 סנדרה פֶּטריניָאני חדר-אמבטיה, וחדר יחיד שיש בו מיטה, שולחן ועליו מחשב, כמה מדפים . אני רואה בכל מקום בגדים עטופים ביריעות צלופן, תלויים פה-ושם . "אין מקום לארון", היא מסבירה לי בהתנצלות על הבלגן . היא זהה לקולה, שברירית ושופעת אור . היא תִּרגמה תמיד, אבל בשנת 1945 התקבלה להיות מזכירה באינאודי, כי נזקקה למשכורת קבועה . "היתה במשרד אווירה עליזה . העברנו שעות עם צ'יצ'ינו בפטפוטי שטויות, שעות ! פָּאבֶזֶה היה טרגי, אבל לא היה אפשר לטעות באירוניה שלו . הוא היה מגיע עטוף במעיל גדול שחור, ניגש לעמוד מול המראָה ואומר : 'כמה שאני יָפֶה ! '" אחר-כך אשתו של ג'וליו, רֶנָטָה אַלדְרוֹבַנדִי אינאודי, דאגה שיפטרו אותה . "אני לא יודעת למה היא התנכלה לי, סביר שבגלל קנאה . היא פגעה בי" . ונטליה ? "היה לה אופי לא-מתפשר, והיא לא סבלה אנשים קולניים, נדחקים . ואז היתה מסוגלת להפוך להיות צוננת ומרוחקת מאוד . היא היתה מגיעה למשרד עמוסה בסלי קניות . היתה מתחילה לכתוב, ובמשך שעות לא הביטה בפניו של אף-אחד . היא היתה סגורה מאוד, אבל אתי היא נפתחה : לא הייתי יריבה, לא הייתי סופרת . לא היינו בתחרות גם במישור החב...
אל הספר