אבל את לא יודעת שאני מפִּיצוֹלי?

הפיראטית 111 בעלי כתב על השולחן הגדול האובאלי, הילדים פיזרו את הצעצועים על הרצפה" . כשהצליחה להפקיד את הילדים בידי בחורה שעזרה לה בין שלוש לשבע אחר-הצהריים, עבדה נטליה לצדו של לאונה, תרגמה את פרוסט וכתבה את הרומאן הראשון שלה . אנחנו עדיין עם האף באוויר כדי להתפעל מציור הפרסקו והנה מצטרף אלינו מלמטה בעל הבניין, אֶנריקו צ'יקֶטי, לאחר שנודע לו עלינו ממתקן הצמיגים . הוא בא לומר לנו שלום . החדרים של משפחת גינצבורג היו אלה, הוא מצביע, אחד, שניים, שלושה . "את יודעת, פִּיצוֹלי היה כפר עני מאוד, כפר של איכרים שנעשו בנאים", מסבירה לי דורי מיד אחרי שאנחנו יוצאות מבית-הקפה ונפרדות מצ'יקטי שהזמין אותנו לקפה . "אחר-כך, עם הבּוּם של הבנייה, צברו רבים הון, כיום זה כפר של בנאים, הרבה ספקולנטים ברומא הגיעו מכאן" . אנחנו הולכות לאורך הדרך אל העיר כי קצת הלאה גרה ג'וּזֶפִּינָה יאנוּצִ'י, הנשואה לצ'יקטי אחר ( יש הרבה צ'יקטי בפִּיצוֹלי ) . דורי מכירה אותה, היא אמא של חבר ילדות שלה . "אולי היא זוכרת משהו" . בשנת 1940 היא היתה בת אחת-עשרה, ואנחנו מגלות שלא שכחה דבר . "נטליה היתה יפה, והיתה טובה ונעימה . היא ת...  אל הספר