“לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי" על נתן זך, עם מותו

255 האדם לבדו" או את "כלבלב הו בידי בם בם", בלי לשמוע באוזן הפנימית את הלחנים שהצמידו להם מתי כספי או שלום חנוך . איך אפשר לשכוח את הלחנים הכובשים הללו, ולשוב ולהיזכר שבתחילה היו אלה שירים כתובים, בעלי מוזיקליות פנימית וחיה משלהם ? איך אפשר לקרוא את נתן זך המשורר בלי לזכור את נוכחותו החיה, הדומיננטית כל כך, של נתן זך האדם ? אולי בעוד דור או שניים יוכל מישהו להפריד בין האדם למשורר . אני מקנא בו מראש על האפשרות הזאת : לי היא אינה נתונה . אוי, נתן, נתן . שנותיך האחרונות היו מרות מאוד . לא רק בגלל הזִקנה והבדידות והדמנציה : גם בגלל מקומך שהלך וקטן, הלך ונעשה מרכזי פחות והכרחי פחות לקוראי השירה העברית, ובעיקר, כמדומני, לכותביה . לא על שירת עלומיך ובחרותך אני מדבר — היא הוסיפה להיות הכרחית לאוהביה הרבים — אלא על מעמדך ומקומך כאדון השירה העברית, מקום שהאמנת שהוא מובטח לך עד קץ הימים . עד קץ ימיך לפחות . והנה, בזקנתך נוכחתָבהתקטנותו, חזיתָבחלופיותו ובזמניותו, וידיך קצרו מהושיע . אני חושב עליך באחרית ימיך ולִבי נכמר . * לא, הדור לא רצה שתלך עם הדור . אני נזכר ב"דיוקן המשורר כאיש זקן", אותו שיר ...  אל הספר