73 בין החולף והנצחי, ובעיקר : בין הראוי-להיכתב לבין הראוי-להינצר-בטרם-ייכתב . כל זה נכון באשר לכתיבת שירה בכלל, אבל בחוויה האישית שלי, הדברים הראויים להינצר עוד בטרם ייכתבו שכיחים לאין שיעור מהדברים הראויים להיכתב . את מרבית הרעיונות העולים בדעתי אני פוסל הרבה לפני שהם מגיעים לשלב ההתגבשות המילולית-מוזיקלית וההתנסחות כשיר, וכך גם את רוב צירופי הצלילים ותעצומות הרגש, שאצל משוררים אחרים היו מחוללים אולי שירים מוצלחים . אם לשוב אל מטפורת העקרוּת והפריון, השירים שאני כותב הם הזרעונים החזקים והנמרצים ביותר, אלה ששרדו אחרי שכל האחרים ויתרו ופרשו מהמרוץ לפני שנעשו עוּברים . * אך ככל שחולפות השנים אני נוכח לראות שרבים מהמשוררים האהובים עליי ביותר לא היו שותפים כלל, לפחות בהסתמך על יצירתם, לתפיסת העולם הזאת, אלא ניגשו לכתיבת שירה מתוך חוויה שונה לחלוטין משלי . אם לנסח את הדברים באופן בינארי, הפער בין "עקרוּת" ו"פריון" בשירה חופף במידה רבה לפער העקרוני בין שני סוגי משוררים, שאקרא להם " משוררי השפע " ו" משוררי הזוֹך " . זהו ההבדל העל-זמני שבין משוררי הריבוי ומשוררי 74 המיעוט, משוררי האינטואיציה ו...
אל הספר