94 פרק שביעי אפרט מגמה זאת, אציין שעמדתי העקרונית היא שבתהליך הטיפולי חשוב להגיע למטפורת גוף ייחודית בעקבות תחושות ואסוציאציות היקשריות המתעוררות במטפל ובמטופל במצב מסוים בטיפול, ולא לדבוק במטפורת גוף מוכרת . מדובר בקושי מצד מטפלים לעמוד בפיתוי להשתמש במטפורות בכלל ובמטפורות גוף בפרט כמעין ערובה לדיוק בהבנה וכאמצעי להרחבת אופקים פיוטית-תרבותית לכאורה . לדוגמה, כאשר משתמשים במטפורה כגון "התמוססות" או "שמטתי אותו" או אפילו "הכלתי אותו" נראה הדימוי הגופני-פיזי ( ולא בהכרח התחושות הפיזיות עצמן ) כמספק ודאות להבנה מדויקת או בעלת תוקף יותר ממושגים כגון הקשבה, תחושת היענות או חשש מהסבת אכזבה למטופל . דוגמאות נוספות ניתן לראות כאשר במצבים שבהם מתבקש לדבר על הצליליות המהדהדת בחדר הטיפול באמצעות קול רועד או צעקה ולהתמקד בתחושות ובאסוציאציות שאלה מעוררים, מובאים קישורים למוזיקה קלסית ולשירה ; או כשבמקום להתייחס לתנוחות גוף בטיפול ולהתעניין בתחושות ובאסוציאציות רלבנטיות למצב הטיפולי אצל שני המשתתפים, מועלים קישורים לאמנות הפלסטית . קישורים אמנותיים או מטפורות התפתחותיות יכולים להיות חלק ממכלול האס...
אל הספר