ראייה משחררת 191 והיה ספוג בעונג . כאשר נזכר בכך אמר בלבו : "אם חוויתי את התחושה הזו בילדותי כנראה שהנירוונה כבר נמצאת בתוכי, ועליי להתרכך ולהשתחרר ממאמצי היתר על מנת למצוא אותה שוב . " דת ההינדו ייחסה ערך רב לסגפנות מאז ומעולם, וגם בימיו של הבודהא רווחה האמונה שהגוף הוא 'חומרי' וכי עלינו לשאוף להשתחרר מהחומריות באמצעות סיגוף ושיפור השליטה בגוף . למעשה, באותם ימים נקבע המעמד החברתי של אדם במידה רבה על פי מידת סגפנותו, ומי שהצליח לשבת על כיסא מסמרים או להמעיט באכילה לאורך זמן זכה למעמד גבוה . הבודהא התנגד לגישה זו ואף התווכח עם מורים רבים שפעלו באותה תקופה והטיפו לסגפנות קיצונית, וטען כי שחרור מהחומריות אינו דורש את עינוי הגוף . בסוּטה הראשונה, אותה לימד ככל הנראה מיד לאחר שהתעורר, אמר הבודהא שהוא מלמד את דרך האמצע, הקרויה גם ד ר ך ש מ ו נ ת ה נ ת י ב י ם . כל אחד משמונת חלקיה של הדרך מתייחס למידה הנכונה של איכות מסוימת : דיבור נכון, פעולה נכונה, פרנסה נכונה, השקפה / הבנה נכונה, כוונה נכונה, מאמץ נכון, קשיבות נכונה וריכוז נכון ( השקטה ואיסוף של התודעה ) . ניתן לראות כי כל אחד מהנתיבים מ...
אל הספר