ראייה משחררת 141 אחריהם את העמיתים לעבודה, אחריהם את העם 'שלנו', עמים אחרים אף פחות מזה ואילו אהבתנו לאנושות כולה היא פחות או יותר לא כלום . משמעות הדבר היא שהאהבה לכודה בשבי האגו, במגבלות ה'עצמי' . כיצד ניתן לתקן זאת ? מה עלינו לעשות על מנת שאהבתנו תשתחרר מכבלי העצמי והקפריזות שלו ותזרום באופן חופשי ורציף יותר ? איך נוכל לפתוח את לבנו לאהבה גדולה יותר ? זוהי שאלה עשירה, המזמינה סוגים שונים ורמות שונות של תשובות . פתרון אחד הוא כנות לגבי מה שקורה . אם נודה בכך שהאהבה באה והולכת, זהו צעד להיכרות קרובה יותר עם טיבה האמיתי . כך נוכל להרגיש מחוברים יותר למנגינת הלב ולשפת האהבה . במקום להאשים את עצמנו כאשר אהבתנו הופכת לכעס, אנחנו יכולים להתבונן בנעשה בתוכנו ולחזור מטוהרים, ענווים ואנושיים יותר . כאשר כעס פורץ מתוכנו בגלל התנהגותו הבלתי נסבלת של בן משפחה, אנחנו יכולים להביט בכעס בעין של חוכמה, לראות כיצד הוא מופיע ומתפוגג . אז נזכה בתבונה, בענווה ובאהדה כלפי אותו אדם . לעתים, כאשר אנו מרגישים מותשים ולחוצים, לבנו נסגר באופן טבעי . אפשר להרגיש את מה שקורה כפי שהוא ולדעת שגם הלחץ הוא מסר מלבנ...
אל הספר