טיעון מוסרי נגד סמכות התורה 105 שיואילו לומר זאת בפירוש ובפומבי . שיגידו במפורש שהפסוק בוויקרא פרק כ', שגוזר עונש מוות על הומואים, הוא לא אלוהי והם מתנערים ממנו ; שיגידו במפורש שהיחס אל חיי גוי כמי שראויים להצלה פחות מחייו של יהודי נובע מתפיסה מיושנת שהם דוחים מכול וכול ; שיגידו במפורש שאם לפעמים הם מתבטאים אחרת, זה רק משום שהם עושים הצגה . אם לא יגיבו כך, אנשים בקהילה שלהם יחשבו שהם באמת מתכוונים למה שהם אומרים . אני מאמין שאמירה מפורשת כזאת יכולה לשפר באופן משמעותי את היחס של החברה היהודית לחילונים, להומואים, לנשים ולמי שאינם יהודים . זו דרך אחת . אני נוטה לחשוב שבדרך כלל פרשנות אחרת הולמת יותר . כשאני חושב על עצמי בשנותיי הדתיות, אני חושב שבין הדברים שבהם האמנתי הייתה סתירה לא פתורה . תפסתי את התורה כסמכות מוחלטת, אבל עם זאת היו לי תפיסות מוסריות אחדות שלא התיישבו יפה עם היחס הסמכותני המוחלט לתורה . אני נוטה לחשוב שהתיאור הזה מתאים להרבה דתיים . ראיה לפרשנות זו היא שלעיתים הוגים דתיים הופכים את הסתירתיות לחלק מעמדתם ההגותית, וטוענים שלחיות עם סתירות זה בסדר . כך למשל כתב הרב שג"ר : ...
אל הספר