182 פרק שבעה-עשר הפסיכולוג שמשון ויגודר היה תלמיד תיכון בירושלים שכתב עם ארבעה מחבריו בסתיו 1967 כרוז זועם שכוון אל באי כנס היסוד של תנועת ארץ ישראל השלמה . הכרוז ביטא זעזוע מן הדיבורים על גאולת הארץ ועל יישוב השטחים הכבושים . בתמימותם חילקו חמשת הנערים את הכרוז בין באי הכנס, אלה קרעו אותו לגזרים והכו אותם מכות נמרצות . לא גדלנו בבתים פוליטיים ולא השתייכנו לשום תנועה פוליטית . אבל סלדנו משיכרון הכוח ומהאופוריה שאחרי מלחמת 1967 [ . . . ] התחלנו לחפש קשר עם אנשי שמאל . זכרנו את דן עומר, סופר, משורר, עיתונאי ומו"ל לעת מצוא מהתקופה שבה שבת לפני בניין ראש הממשלה בגלל פסילת ספרו . [ . . . ] עומר, שהיה אוהד מצפן, הוציא אז לאור באופן בלתי לגלי גם דו"ח על רצח שטני של פליטים חוזרים בגשר דמיה, פיצוצי בתים ומעצרים מנהליים בשם 'שתיקה' . יחד עם עומר חילקנו את 'שתיקה' בלילות בתיבות הדואר . באמצעותו התוודענו לכמה מפעילי תנועת מצפן בירושלים, שנהגו לשבת בקפה טעמון מול הכנסת הישנה [ . . . ] הרעיונות של אנשי מצפן והמפגש החברתי עם הבוהמה 4 הירושלמית של טעמון, חוללו בנו תמורה עמוקה . מיקי גוריון מתארת בדף ה...
אל הספר