146 פרק ארבעה-עשר הבדיון הספרותי מושלך לא רק על סוגיות אידיאולוגיות אלא גם על מצבים אנושיים שדן עומר מסרב לפסוח עליהם . כך, למשל, נראה תיאורם של היחסים בין דניאל איש חמודות ואנה אפשטיין, סטודנטית שבאה ללמוד רפואה בסנקט פטרסבורג : "לעולם לא אשכח את רטט הבשרים שהיא העלתה בי, בצמרמורת שכמו פילגה גווי לשנים . זה היה לילה חשוך ככל לילות הזימה של העולם . עיני היו המומות מביקורה המפתיע בעלייתי . בחנו את רגלה השמאלית שנרטבה בדרכה עד לקיבורת השוק . היא חלצה במהירות את נעלה, מבלי שחדלה לחייך, ולהעלות על פניה אותה ארשת של תאווה . אחר שלחה ידייה אל הגרביים, וכדי להסירם מהביריות, הרי שהפשילה שמלותיה" ועוד . אנה אפשטיין קישרה את דניאל איש חמודות עם סטודנטים יהודים בסנקט פטרסבורג שבמקום ללמוד היו קוראים את ספרי קרל מרקס ופרדיננד לאסאל, אבי התנועה הסוציאליסטית הגרמנית, ועיתונים שהיו אסורים מטעמה של הצנזורה . גם כאן מקפיד דניאל איש חמודות, כמו הביוגרף שלו, לחפש את המהפכנים האמיתיים, להבדיל ממעמידי פנים . היו בין הרבולוציונרים בני חוגה של אנה אפשטיין כמה תמימי לב ובעלי נפש טהורה . כאלה שנתנו להרבולוציה ...
אל הספר