118 פרק שנים-עשר ספרי המלחמה, וסופרים כמשה שמיר ואפרים קישון מדברים עם מעריצים ומחלקים אוטוגרפים . באולם המרופד נואמים סופרים על תפקידה המחנך של ספרות המלחמה ועל תפקידה לשמש נשק במאבקים שמנהלת החברה נגד ניצני הניהיליזם התוקע טריז בשלמות העם . יפה ירקוני נועלת את הטקס במחרוזת שירי מלחמה . "לחשוב על כל אנשי הרוח הללו המסהידים עלינו תשפוכת," כותב דן עומר התקוע בביר גפגפא . "יונקים את כוח הזיכרון שלנו לשמש מצבות בכתביהם . לו רק יכולנו להאזין בחשאי לאיוושת העלים . להיות שרועים מעל לדשא . להאזין לטוקטה של באך . " הנובלה משקפת את הפער בין התפיסה המפארת את המלחמה לבין התחושות של לוחמי מלחמת יום הכיפורים . בזמנו הבטחנו לכם לשיר שירים אלא שהענקתם את הזכיון לחיבור מקאמות ושירים לאנשי שלומכם . כתיבתם ניזונה מהאשלייה שהפלמ"ח טרם פורק, והמדינה נחלתם הפרטית . רצינו לשאול בשיר : מה עוד תבקשי מאתנו מכורה, אלא שאתם הבטחתם שנהיה חלום נצחי שלכם ושלחתם אותנו להמוג במרחקים מתפוררים . את בלורית השיער שלנו ליטפה רוח חרישית, חפצתם לדעת אם אנחנו סיפורי-קיץ קטנים ומטורפים הנמוגים באבק . הערב לא ירד ולא בער . לא ...
אל הספר