26 מרטין היידגר הבית השלישי מזמן את הנווד אל הפנים המוצף באורה, הרחק מאפלת החוץ . בתי הרבים ושולחנות האוכל היומיומיים נהפכו לבית האל ולדוכן המזבח . את תוכן השיר ניתן היה לפרק לאיבריו ביתר בהירות ואת צורתו ניתן היה להגדיר ביתר דיוק, אך גם אז, בהליך זה, היה מוסיף דימוי השפה השולט בכיפה זה אלפי שנים להטיל עלינו את מוסרות קסמו . על פי דימוי זה השפה היא ביטוי — שהאדם מוציא לפועל — של רחשי לב פנימיים ושל השקפת-העולם המנחה אותם . האם ניתן לשבור את מוסרות הקסם של דימוי זה על אודות השפה ? מדוע ראוי לשבור אותם ? השפה במהותה איננה ביטוי ואף איננה פועל של האדם . השפה מדברת . אנו מחפשים כעת את הדיבור של השפה בשיר . לפיכך, יהיה טמון מושא חיפושינו בבדיון היוצר 17 שבמדובר . "ערב חורף" — זוהי כותרת השיר . אנו מצפים מהשיר לתיאור של ערב חורף כפי שהוא באמת ובתמים . אלא שהשיר איננו מציג ערב חורף נוכח אי שם, באיזה זמן . הוא איננו משעתק ערב חורף נוכח מכבר ואף אינו רוצה להעניק לערב חורף בלתי נוכח מראית ורושם כאילו היה נוכח . מובן שלא, תהיה התשובה . כל העולם יודע ששיר 18 השיר בודה ויוצר גם כשנראה הוא שירה, בדי...
אל הספר