210 ) . גם זהר שביט ( 1996 ) רואה את הספרות כמשתייכת בו-זמנית למערכת הספרותית ולמערכת החינוך . היא נתפסה ככלי חשוב בתהליך החיברות של הילד ולכן כחלק הכרחי בחינוכו . לדעתה, נחיצותה של ספרות זו בתהליך התפתחותו אינה מעלה את קרנה, אלא דווקא מסייעת ביצירת הדימוי הנמוך שלה, שכן שיוכה הכפול ושירותה את האילוצים הספרותיים והחינוכיים גרמו לכך שהסופר לילדים נאלץ לפעול במסגרת אילוצים כפויים הקובעים את אופיו של הטקסט הספרותי ( שביט, 1996 : 126 ‑ 127 ) . שביט מצרה על כך שבשנותיה המוקדמות של המדינה ספרי הילדים לא נחשבו לחלק מהקנון של התרבות או המורשת התרבותית הלאומית, והוכחה לכך ניתן למצוא בהיסטוריוגרפיות של הספריות הלאומיות . לדבריה, רק בשנות ה- 80 ניכר שינוי מסוים במגמה זו ( שם, עמ' 131 ‑ 132 ) . אבן זהר ( 2007 ) סוקרת את שלבי התפתחותה של הספרות העברית לילדים ומציינת חמש תקופות עיקריות : התקופה הראשונה ( 1779 ‑ 1840 ) : עדיין בגרמניה, בקרב ההשכלה היהודית הגרמנית . בתקופה זו נוצרו טקסטים מוסרניים דידקטיים לילדים בהשפעת התנועה הפילנתרופית . נכתבו טקסטים ספרותיים-חילוניים לילדים, הומצאו מילים השונות מה...
אל הספר