אי-ההתכנסות של מצבי החירום הטרנסצנדנטליים שמובהקים לכל משפחת היגדים, ולמצוא לשונות אחרות עבור מה שאינו יכול לקבל ביטוי במסגרת אלו הקיימות . זו תהיה הדרך לשמור אמונים לאידיאל הקאנטיאני של "תרבות" הנתפסת ומובנת כעִקבה של חופש בתוך המציאות : התרבות היא, כותב קאנט ( ביקורת כוח השיפוט , ס' 299 ) , "הכושר להציע לעצמך תכליות ככלל" . 445 לחשוב את סימן ההיסטוריה לקראת סוף המאה ה- 20 לקראת סיום הדיפרנד ליוטאר בוחר לקרוא מחדש את הדיון של קאנט במונח סימן של היסטוריה ( signum historicum ) , ולשוב לקרוא את הדיון הקאנוני של קאנט בחוויית הנשגב ( ב ביקורת כוח 446 בד בבד, באותן השנים הוא כותב גם את הטקסט : השיפוט ) . התלהבות, הביקורת הקאנטיאנית של ההיסטוריה , העוסק אף הוא 447 בחוויית הנשגב של קאנט ובביקורת הקאנטיאנית של ההיסטוריה . העניין הפילוסופי המתרחב הזה של ליוטאר מעורר את התהייה : מה עומד ביסודו, או מה מניע את העניין הזה ? ומדוע דווקא בסיום הדיפרנד ? קטע דחוס וקצר המופיע לקראת סיום הדיפרנד ( ס' 259 ) מלמד על תחושת דחיפות של ליוטאר לשוב ולבחון מחדש, בנקודת הסיום של הטקסט, האם המונח הקאנטיאני "סימן ...
אל הספר