במרחב הרועד והבודד, הנמתח ( בכל פעם מחדש ) בין סכנה עצומה לאחריות גדולה ? מי יכול להיות אותו בעל חוב שאחוז באופן קיומי ב ק ול שהוא אינו יכול להיענות לו במלואו אך גם לא לפטור את עצמו ממנו ? נתעכב על הדמות האתית שעולה מדיוניו של ליוטאר ב ק ול ובחוק . לטענתי, בין קפלי הכתיבה האתית של ליוטאר משורטטת דמות פילוסופית של "ניצוֹל" ( במירכאות ) - דמות סימבולית ולא בהכרח ממשית, אולי הדמות שהגיחה לרגע מהטקסט היידגר ו"היהודים" . ליוטאר אינו מוביל בדיונו במפורש אל פיגורה סימבולית כזו של ניצול, ודאי לא ב דיפרנד שבו הוא עוסק בניצולים הממשיים ובניסיונות העדות או השתיקה הבלתי אפשריים שלהם על האסון של אושוויץ, אך כתיבתו האתית משרטטת ( במובלע ) גם דמות סימבולית של ניצול, כמו מבקשת להציב את הדמות הזאת כבת לוויה פילוסופית של הניצול הממשי - זה שפותח את ה דיפרנד . נדמה שליוטאר ביקש להוסיף את בת הלוויה הסימבולית הזאת אל העולם שבו נכתב הדיפרנד ; עולם שבאותן שנים מאוכלס בניצולים הממשיים של אושוויץ, בבני הדור השני וברוחות הרפאים של מי שלא ניצלו ; עולם שעוסק בעיקר בניסיונות העדות הבלתי אפשריים של הניצולים הממשיים ...
אל הספר