מופנות במובלע אל היידגר, הפילוסוף שטען שהחשיבה לְעולם טבועה בזימון להאזין ולהיענות למה שמזמן אותנו לחשוב אותו, וביקש להתוות את קווי המתאר של דרך-לא-דרך המובילה את ההולך בה אל מרחב ההידרשות או ההזדקקות של מה שעדיין מבקש להישמע, להיאמר, להיחשב, ונזקק למצע שיאפשר את הגחתו . ליוטאר ממען את מילותיו אלו אל אותו פילוסוף ( היידגר ) , אשר בד בבד עם מאמץ ההאזנה הפילוסופי שטבע בכל הגותו, ובאותה נחישות, הלך ונאטם לקולות שבקעו מהעולם האנושי, על כל מוראותיו ואסונותיו, ובנה לו חדר חסין בפני קולות, על מנת להאזין לקולה של ה ה וויה ( בה"א רבתי ) במרחק מן ההוויות עצמן או מעבר 387 ואולי לפני הכול, המילים האלה, שליוטאר ממען לא רק אללהן . היידגר, טומנות בחובן את המאמץ הפילוסופי והאתי הרחב של הגותו ליוטאר : הניסיון להתחקות אחר שיירי העקבות המחוקים של אותו ק ול "שננטש בלילה אפל" - ה ק ול ( של ה ח וק ) שנשמע-לא-נשמע לראשונה במעמד הר סיני מהמקום של האחר, באירוע האתי של מתן ה ח וק - ה ק ול שהודחק, נכבש, נוכס, הופקע או הוסווה בדרכים שונות ובמגוון מחוות לאורך כל תולדות המחשבה המערבית, עד שננטש והוחנק לחלוטין בעלטה...
אל הספר