המסוים הזה אל הלשון ואל סדריה, ומהחיפוש הפילוסופי-לשוני של לוינס אחר ממדי האמירה של הלשון ( בהבחנה מן הנאמר שלה ) , אך הוא מפתח אותם בדרכיו שלו ; מתוך הרגישויות, הטרדות והדחיפויות של הדיפרנד וגם מתוך הקשב האחר ( והכפול ) שלו לפעולותיה של הלשון ולסדריה ( קשב ורגישות המושפעים באופן מכריע גם מוויטגנשטיין ) . הקשב הזה מוביל את ליוטאר להרחיב ב דיפרנד את האתיקה האונטולוגית של לוינס לאונטולוגיה לשונית כללית, ולכתוב את הפילוסופיה של ההיגד . באמצעותה ליוטאר ממפה ומנתח ( לשונית ) עולמות שיח מגוונים, בוחן מחדש סיטואציות יום-יומיות ומצבי חירום וקורא מחדש קטעים פילוסופיים או ספרותיים . מדוע דווקא לוינס ? לאורך כל כתיבתו הפילוסופית, לוינס מתייחס אל הלשון השגורה ומאתר בתוך ההיבטים ( הלא נגלים ) שלה, כפעילות הגדה ( phraser ) וכיחס פרגמטי, השתמעויות אתיות של אחריות לאחר, של חבות כלפיו ושל התמסרות אליו, שחרותות בה באופנים שאינם מותנים בכוונותיהם, בבחירותיהם או בהתכוונויותיהם, לא של מוען ההיגד ולא של הנמען שלו . הוא מסמן ומפרש הטיות שכיחות וגם מצבים לשוניים שגורים - מצבים שאינם מוכלים באזורי שיח שהלשון מ...
אל הספר