האסונות שקרו לפני השואה וגם את אלו שקרו אחריה, ובהרחבה, את היכולת האנושית לחולל אסונות אנושיים בסדר גודל כזה, ובה בעת הוא מרפרר בראש ובראשונה לאסון המסוים הזה . ליוטאר דן באושוויץ לכל אורכו של הספר ומתייחס אליו בהקשרים שונים של הדיון ב דיפרנד . הוא מנתח פילוסופית-לשונית את הטיעונים של הרוויזיוניסטים המבקשים להכחיש את קיום תאי הגזים באושוויץ, ממפה ומנתח מבחינה לשונית-פילוסופית גם את השיח הארי ואת פקודות המוות שלו, ומנגד, בוחן מבחינה פילוסופית ולשונית גם את ניסיונותיהם הבלתי אפשריים של הניצולים להעיד על הבלתי 15 ניתן למחשבה, לאמירה ולייצוג של אושוויץ, או לשתוק אותו . אופי החקירה הפילוסופית-לשונית אינו משתנה כאשר ליוטאר עובר אל הדיון באושוויץ . גם כשהוא בוחן את השיח הארי או את פקודת המוות של איש ה-ס . ס . , ליוטאר מנתח את מבנה היקומים ההיגדיים של הפקודות האלה, ממפה את הסוגות המעורבות במצב הקיצון האולטימטיבי הזה, משחזר את הכללים הלשוניים ובוחן את התנועה המתאפשרת של כינויי הגוף בין העמדות השונות . הזימון הרגשי שהשם "אושוויץ" מחולל בטקסט ( ובקורא ) אינו משנה את אידיום הניתוח הפילוסופי אלא רק...
אל הספר