ללשון . ומכיוון שהלשון היא העובדה הלשונית-פוליטית-חברתית הכי חזקה ובלתי מנוצחת, היא מגרה כל העת את הניסיונות למחוק את ההטרוגניות שלה ולהכניע את העובדתיות הלשונית הסרבנית המסכלת את האפשרות להצדיק איזשהו היגד, יהא אשר יהא, באופן אוניברסלי . ואולי לפני הכול, כברת דרך כזו ב דיפרנד נדרשת כדי לקבל ולהפנים את תובנת המפתח של הדיפרנד , אשר לפיה הלשון מאפשרת לעולם רק השתכנות לא קניינית ומחייבת עגינה שאינה מכה שורשים . כאן מוכלים האסון וההשגחה שלה, שכן אי-היכולת הזאת לעולם מעוררת את יצרי הכיבוש ואת פנטזמות הבעלות, אך 2 בה בעת גם משבשת את הפנטזמות האלה . תובענות הקריאה בטקסט הסבוך והמתפצל הזה מגרה לעיתים את הקול הספקני : האם המאמץ הפילוסופי של ליוטאר לבסס את עובדתיות ההטרוגניות של הסוגות השונות של השיח ואת אי-ההתכנסות שלהן זו אל זו, או את העובדה הפילוסופית-לשונית שחיוני לשרשר היגדים זה אל זה אך אופן השרשור הוא קונטינגנטי, דורש את כל אותם שבילים פילוסופיים-לשוניים מרובים ומתפצלים של הדיפרנד, המנסים לבסס את התובנות האלה שוב ושוב דרך נתיבים שונים ? ליוטאר כמו צופה את התעוררות הספקות האלה ומציע / מפתה...
אל הספר