ע מ וס נוי 546 ת יע וד ב ע ל פ ה כ מ ק ו ר יד ע ההפצה והביצוע שלו, ובתפיסה העצמית של מתווכיו ומתווכותיו . יש להבחין בין עדות ( בעיקר עדות ראייה ושמיעה ) , המבוססת על חוויה פרטית המתווכת באמצעות זיכרון וסיפור אישי, ובין זיכרון משותף , המתבסס על מגוון האופנים שבהם קהילה זוכרת, מפרשת, מספרת ומבצעת ( באמצעות טקסים, אתרי זיכרון, מערכות חינוך, ותרבות בעל – פה ובכתב ) אירועים ודמויות היסטוריים . אופנים אלה עשויים להשתנות ולהתעצב מחדש במהלך הפצתם בין יחידים, בין קהילות משנה, במרוצת הדורות, או בהקשרים היסטוריים ומדיניים משתנים . תרבות בעל פה כמקור למציאות היסטורית חומרי הגלם המסורתיים בעבודתם של חוקרי וחוקרות היסטוריה מהנוסח הישן היו מאז ומעולם ארכיונים של מסמכים כתובים, בחלקם הגדול ממקורות רשמיים כמו פרוטוקולים, תכתובות של אדמיניסטרציות, רשימות ויומנים של פקידים בכירים ואנשי ממשל ומינהל . לעומת מקורות כאלה, עדויות חווייתיות המבוססות על זיכרון פרטי נחשבות בעייתיות, ובמידה מסוימת של צדק : ראשית הן חלקיות, עמומות, מעורפלות, ומתעלמות מ"התמונה הגדולה" או אינן מודעות לה . שנית, כמו כל עדות ראייה ושמ...
אל הספר