ת י א ט ר ו ן נ ש י ל בֵ נ ה ש ח ור ה 537 את יחסי הכוח בחברה, חושפת מנגנונים שמשמרים אותם ומבקשת להפוך אותם על פיהם ולשנות אותם, לערער ולכתוב מחדש את השיח החברתי, להגדיר את מקומי ואת מקומן של נשים נוספות שהודרו ממנו ולעורר עוד נשים ואנשים לפעולה . היום אני רואה את עצמי ככותבת פמיניסטית מזרחית המביאה אל קדמת הבמה את הסיפור האישי והפוליטי שלי, של בני משפחתי ושל הקולקטיב שאליו אני שייכת . היות שבתיאטרון הישראלי אני כמעט לא אראה את הבית שבו גדלתי ולא אפגוש במורכבויות, בנאמנויות ובדילמות שמעסיקות אותי, אני אחראית לייצג את עצמי ולמצוא את אמצעי המבע ואת הסמלים שלי, לנבור בדפי ההיסטוריה הלא – כתובים . אני זו שצריכה לכתוב את הטקסטים, לדובב את הקולות והשתיקות ולספר את הסיפור שלי . התיאטרון הוא אמצעי לספר את הסיפור המזרחי ולהביא לבמה שפה, תוכן וצורה . הוא גם אמצעי של מאבק פוליטי, שכן הוא קורא לפעולה ולהתעוררות ומנכיח ברבים את מה ששוכן במחשכים . כיוצרת, המוטיבציה שלי היא להדר את השוליים, להשתמש בעצמי, בעברי ובחומרים האישיים שלי, להתגעגע אליהם, לברוא אותם מחדש ולהעלות את האסתטיקה שלהם לקדמת הבמה כמ...
אל הספר