ל ב נ ת ב ן ח מ ו 492 ג ל " צ — ה כ נ יס ה ח ופ ש י ת ? ידעתי שיש תיכונים שמככבים בכל שנה : חמישה במחזור אחד מתיכון עירוני א' בתל אביב, ארבעה מליד"ה בירושלים, שלושה מהריאלי בחיפה . כאילו גל"צ היא סוד כמוס שעובר בין חברים ובמקרה לא הגיע לאולפנת אשדוד ולאורט שלומי . היום אני יודעת שהסוד הזה הוא פריבילגיה, וכך גם החלום לשרת בגל"צ . יתרה מזאת, לרבים ורבות שבאו מאזורים דומים לשלי, עצם היכולת לחלום היא פריבילגיה . במסדרון החשוך והטחוב שבו המתנתי לריאיון הסופי חיכו עוד חמישה נערים ונערות . ישבתי מכווצת בכיסא כשהם ניהלו שיחה קלילה על החופשה האחרונה שלהם בחו"ל ועל ההצגה שראה אחד מהם בלונדון . היעד הכי רחוק שנסעתי אליו עד אז היה אילת . משהו בשפה שבה דיברו היה זר לי כל כך . אמנם עברית, אבל ניב שונה לחלוטין, כאילו לקוח מעולם אחר . נכנסתי לחדר עם חצאית ג'ינס ושאריות ביטחון עצמי . מאותו ריאיון אני זוכרת רק את השאלה "מה לך וללאונרד כהן ? " שנשאלה כשהגשתי למראיינים את הכתבה שביקשו ממני להכין מראש . ביציאה התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו מיד : "לא נראה לי שעברתי . לא נורא, בקרוב יש מיונים למש"קיות ת"ש" . עב...
אל הספר