פ ו פ ו ל י ז ם ל בֵ נ ה ש ח ור ה 377 מנוכחותם של מזרחים — כקבוצה שקוראת תיגר על ההגמוניה — במרחב הציבורי, הן בימי המהפך השלטוני של סוף שנות השבעים והן בשנות התשעים, כשתנועת ש"ס הגיעה לשיא כוחה . מאחורי הפחד מפופוליזם מסתתר פחד עתיק יומין של האליטות מנוכחותו של ההמון בזירה הציבורית . זהו פחדם של אפלטון ואריסטופנס מהדמוקרטיה היוונית ; זהו פחדו של קיקרו מהפלבאים ברומא ; זהו פחדם של כותבי החוקה האמריקאית, שעיצבו אותה כדי "להרחיק את העם כסוכן קולקטיבי מהשלטון" . בישראל הפחד מההמונים לובש צורה של פחדן של האליטות מהמזרחים . דוגמאות לכך הן התגובות של האליטות למאורעות ואדי סאליב או לפנתרים השחורים, עם המשפט "הם לא נחמדים" של גולדה מאיר שהפך למשל ושנינה, או הטיעון הפטרנליסטי ש"הם" מצביעים נגד האינטרסים של עצמם : בוועידת הרווחה של תל אביב ב – 2016 אמר רון חולדאי "אבל העניים מצביעים בסוף למי ש . . . " וכשהקהל ענה "דופק אותם", השיב חולדאי "בדיוק, אתם יכולים לומר את מה שראש עיר לא יכול" . אבל מהו פופוליזם, מעבר לשם נרדף לכל מה שרע בכל מערכת פוליטית ? אני מציע להבין פופוליזם כמשפחה של תנועות חברתיות...
אל הספר