ע ר ס י ם ו פ ר ח ו ת ל בֵ נ ה ש ח ור ה 365 חסיד היה" . היהדות שלו אחרת, חולצות המותגים המזויפות שהוא לובש לא מכבדות את המעמד, ואין סיכוי שלא יריץ דחקות עם חבריו ויהרוס את הטקס . אף מורה לא ניגשת לערס, מוציאה אותו מן הכיתה ולוחשת על אוזנו "בוא נתאמן יחד ותופיע, מה אתה אומר ? " הוא איש תחזוקה, יש להניח, כמו כל הערסים . עם הזמן הוא חובש כובע — החותם הסופי של ערסיותו . רק שלא יראו את עיניו המתביישות, שמשהו יסתיר אותו, יחביא את פניו השחומות והיפות ואת עיני הדבש שאִמו אוהבת לברך . למועדונים לא מכניסים אותו, כי לכל בחור עם כובע יש דוקרן ו"חולצות פסים לא נכנסים" . בצבא, המאבחנת הפסיכוטכנית יוצאת בליך או הכפר הירוק אִבחנה אותו עוד לפני שפתח את פיו : ברוך הבא לחיל החימוש או לעבודות הרס"ר, ערס שלנו, מה תבחר ? ביום מן הימים, כשהוא מתחתן עם אהובת ליבו, הוא מתפלל שיצליח לבנות לה בית, שבבנק, הבנקאית שהייתה פעם מאבחנת פסיכוטכנית תיתן לו משכנתה, כי גם לנהג משאית מגיעה קורת גג . בחדר הלידה הוא מתפלל שהילד ייצא קצת יותר בהיר, יותר משתלב, ובחיאת האלוהים הגדול, גם אם ייצא לבקן לא אבכה . כמה ערסים יש בינינ...
אל הספר