ע י צ ו ב ל בֵ נ ה ש ח ור ה 353 והצורפות הייחודיות והעממיות שהתקיימו לצד עבודתם של אמנים שעסקו בציור, בפיסול ובשאר התחומים של אמנות גבוהה . הוא פיתח את בצלאל כמפעל אמנותי בעל סגנון מובחן וייחודי, ניסח את הקריטריונים הראשונים לסגנון הישראלי והסדיר את מעשה הניכוס וההעלמה אל תוך הדיסציפלינה העיצובית והאמנותית בישראל . בצלאל הוא כנראה הראשון במסורת הסגנונית שהתבססה על ניצול וניכוס אוריינטליסטי בישראל — אך לא האחרון . בית האופנה משכית — מוסד שמיוחס לו פרק נכבד בסיפורו של "הסגנון הישראלי" — המשיך בדיוק את הלך הרוח והמעשה של שץ . גם משכית ביסס את סגנונו ה"ישראלי" על ניכוס ונישול תוך שימוש בהון פיזי ותרבותי והתעלמות ממקורותיו . תחילתו כחברה ממשלתית לייצור ולשיווק אמנות מקומית, בעיקר בתחומי הטקסטיל והצורפות, והמשכו כבית אופנה שנוהל וקודם בידי נשים מהאליטה החברתית בישראל . הסגנון ה"ישראלי" התבסס על מלאכת יד בטכניקות מסורתיות אוריינטליות — רקמה, אריגה, ריקוע ועוד — שנעשתה בעיקר בידי נשים מזרחיות ובדואיות או בידי צורפים תימנים . על העיצובים השונים חתמו העומדות בראש החברה, בלי לייחסם למקורותיהם ולי...
אל הספר