א ל ב ר ט ס ויס ה 322 א י ך נ ע ש ית י ל מ זר ח י וס ופ ר ול א ל ס ופ ר מ ז ר ח י מאיר שלו אולי אינה מוצדקת כביקורת ספרותית, אבל היא בהחלט רלבנטית כהבחנה עניינית המאפיינת את עולמו . ההוויה המזרחית, בין שהיא נוכחת ובין שנעדרת, היא סביבתו הטבעית וההכרחית של כל סופר / ת שחי / ה בישראל . בהגדרת הספרות יש באופן כללי שתי תפיסות עיקריות, האחת חברתית – אידיאולוגית ( קרל מרקס, לואי אלתוסר ) , והאחרת נפשית – רוחנית ( זיגמונד פרויד, ז'ק דרידה ) . על פי הראשונה, כל כותב וכתיבה חיים ונובעים מחלל וזמן ממשיים, וזהו ההיבט המכריע בבואנו להתבונן ולהעריך יצירה ספרותית . על פי האחרת, יצירה ספרותית היא חירות אישית מובהקת, שלעולם חותרת אל מקום, מקור או הוויה שנמצאים מעבר למקום ולזמן, גם כאשר היא מתלבשת לכאורה בהוויות המקום והזמן . על פי תפיסה זו, היצירה תמיד אומרת דבר אחד ומתכוונת לאחר . אחיזה באחת מתפיסות אלה באופן טהרני כיום תהיה מיושנת ותחטא לאמת רבת הסתירות והניגודים שיש כמעט בכל יצירה, ולכן במקום לאפיין את הסופרת או את הסופר נעדיף לדבר על מאפיינים מובהקים או נסתרים של כתיבתם . על כך אוסיף עקרונית שלעני...
אל הספר