מ ס ו ר ת י ו ת ל בֵ נ ה ש ח ור ה 273 לא – ציוניות שמאליות וחילוניות מדי . בלשון מטפורית אפשר לתמצת כך את הטרנספורמציה : בין 1996 לראשית המאה העשרים ואחת, הקשת הדמוקרטית המוקדמת — האקטיביסטית – פנתריסטית, כפי שכיניתי אותה — טלטלה וניערה את עצי הסוציו – פוליטיקה הישראלית, בעוד האקדמיה ( ובכלל זה מכון ון ליר ) ועימה ארגונים מסורתיים – שמרניים ( כמו תנועת תיקון וממזרח שמש ) אספו את הפרי המזרחי הבשל מהקרקע והתעצמו מאוד . ההעצמה אירעה בד בבד עם היחלשותה / החלשתה של הקשת, כמעט עד התפוגגות . את הלוגיקה שהניעה את תהליך האקדמיזציה של האקטיביזם המזרחי כיניתי "אקדמיזם" . עניינו של טקסט זה הוא הבהרת התהליך השני מבין השניים, בסיוע צמד מושגים ( ומטבעות לשון ) שטבעתי ביולי ,2016 בתוך ניתוח של דו"ח ביטון : "מסורתיזם" ו”אידיאולוגיית המסורתיזם" . מועיל להתחיל באופן שבו הנהיר פרופ' בוזגלו עצמו את הטרנספורמציה בסוציו – פוליטיקה המזרחית : הרבה מיוצאי המזרח מגלים שהדיכוטומיה של דתיים – חילונים לא משקפת אותם, ומשם מגיעה הלגיטימציה למסורתיות [ . . . ] [ שנותנת ] לאנשים מהצד המזרחי שהיו מוגדרים חילונים להגדיר ...
אל הספר