מ ו ז י ק ה ע ר ב י ת ל בֵ נ ה ש ח ור ה 261 ירושלמית והאנדלוסית — הושפעו רבות מסגנונות מוזיקליים שהושרו במקור בערבית . המוזיקה הערבית – הפלסטינית — כמו הריקוד, הלבוש והאוכל הפלסטיניים — הייתה למשאב תרבותי בידי המתיישבים הציונים המוקדמים, שביקשו לבנות את הזהות העברית של "היהודי החדש" ולבסס את טענתה של תנועה אירופית זרה לשורשים וללגיטימציה . כך שולבו לחנים עממיים ומבני חריזה פלאחיים ובדואיים עם מנגינות מזרח – אירופיות ומילים עבריות, ויצרו "שירה עממית" עברית – ישראלית, שברבות הימים נודעה כ"שירי ארץ ישראל" . אולם ככל שנקפו השנים, ובמיוחד לאחר קום מדינת ישראל, הפכה השפה הערבית לפסולה, ובכלל זה שירתה . מדיניות כור ההיתוך ניסתה לא רק לחזק את השפה והתרבות העברית, אלא בעיקר להפריד באופן בינארי ומלאכותי בין יהודים, ששפתם אמורה להיות עברית, לערבים ששפתם ערבית . היחס אל הערבית היה כאל שפה נחותה ומסוכנת, ועל יהודים שהיגרו מארצות ערב לישראל הופעל לחץ להפנות עורף לשפה הערבית לטובת העברית, בין היתר כדי לא להיות מזוהים עם ה"אויב" הערבי . הקריירה של מוזיקאים יהודים – ערבים ספגה מהלומה קשה עם בואם לישראל...
אל הספר