117 שער שלישי – מי הזיז את המהפכה שלי ? הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הערבית המודרנית שנענתה קריאתם של ההמונים להפלת השלטון . אולם כמו שנוכחו לדעת, להבדיל מתנועות אידאולוגיות, הם לא השכילו להגדיר את השלב שלאחר הפלתו . כך, לאחר התפוגגות אדי האדרנלין בכיכרות, בתום טקסי הקבורה של החללים שנהרגו במהלך האירועים, ובעוד טעמהּ של ההצלחה עדיין בפיהם, נדרשו מאות אלפי הצעירים למאזן הישגיהם, ובעיקר כישלונותיהם . אחד מן השירים שהושרו בכיכרות, והפך למאפיין הבולט ביותר של התקופה, הוא שירהּ של הזמרת הלבנונית, הִבַּה טַוַגִ'י, "האביב הערבי" : "חָלַמְנוּ עַל אָבִיב פּוֹרֵחַ, שֶׁנִּיחוֹחוֹ מִתְפַּזֵּר עַל הָאֲנָשִׁים . קִבַּלְנוּ אָבִיב מְבֻלְבָּל, הֵאִיר אֶת דַּם הַיְּלָדִים וְהָאֲנָשִׁים . הִתְחִיל בְּעֶגְלַת יְרָקוֹת, שֶׁהִצִּיתָה מַהְפֵּכָה בַּכִּכָּר . הָפְכוּ אֶת מַהְפֵּכָתֵנוּ אֲדֻמָּה, הַהוֹרֶגֶת בְּשֵׁם הַדָּתוֹת" . סגנון הדברים הללו אינו דומה לטון המסרים הפשטניים שנשמעו בכיכר תַחרִיר : "עֵיש ! חֻרִיַּהּ ! עַדַּאלַה אִגְתִּמַאעִיַה ! " ( "לחם ! חירות ! צדק חברתי ! " ) או "יַסְקֻט, יַסְקֻט חֻסנִ...
אל הספר