סוף דבר "פֹּה שִׁיר וְאָזְנִי רֵיקָה, פֹּה אוֹר וּבְעֵינַי צְלָלִים"

324 סוף דבר וההערכה הרבה אליו נותר בשולי הדיון המחקרי והביקורתי עד היום . המחשבה שעשוי להיות קשר בין התמאטיקה המלנכולית לבין הרושם המוצפן, הבלתי נגיש, ה"אטוּם" וה"קשה" שמעוררת בקוראים יצירתו של שטיינברג, ובפרט שירתו, הייתה הנחת היסוד של מחקרי . במהלך העבודה נוכחתי שהמלנכוליה היא אכן כלי שבכוחו לפתוח את עולמו הסגור והמסוכסך של שטיינברג וליצור קשרים בין מְרב היסודות והפרטים המאכלסים אותו, ובכך לתמוך בקריאה פרשנית של היצירה כולה כאחדות אחת — במקום הקריאה המקובלת עד כה בחקר יצירת שטיינברג, הדנה בחטיבותיה השונות כבתופעות מבודדות . יתרה מזאת, השיח התיאורטי-ביקורתי העכשווי על המלנכוליה סייע לחשוף אתרים של מהפכנות וחדשנות ביצירתו של שטיינברג — אתרים שלא נראו קודם לכן, וממילא לא הובנו . מבחינות רבות יצירתו "מתאימה" יותר לעידן הנוכחי, וניתן לחוות אותה היום באופן עשיר ומלא יותר מכפי שנחוותה בחייו . המחקר שעליו מבוסס ספר זה הפגיש שני תחומי שיח — השיח הפסיכואנליטי והשיח הספרותי-אסתטי — כדי להגיע להבנה מעמיקה של גוף היצירה המורכב של שטיינברג . מושג המלנכוליה, על ריבוי פניו ההיסטוריים, התרבותיים והתי...  אל הספר