184 פרק רביעי הפועל ואף מועצם באמצעות ההקבלה המובלעת בין המבנה המילולי ובין הדרמה האנושית של היחסים הארוטיים . המתחים והמעברים החדים בין היקסמות לדה-מיסטיפיקציה, בין אמונה לחשד ובין אהבה לאינסטרומנטליות מאפיינים הן את הדרמה הארוטית, הן את המבנה הטקסטואלי עצמו . שתי תשוקות, או שתי עמדות, מאפיינות את מחזורי-השירים : עמדה אנושית-ארוטית ועמדה טקסטואלית . לעתים שתי העמדות מקבילות זו לזו ומקיימות ביניהן מערכת של הדהודים ואף של הפריה הדדית, ולעתים הן מנוגדות זו לזו ואינן יכולות אלא לחתור זו תחת זו וכך לפרק ולקלקל את המבנה הטקסטואלי עצמו . העמדה האנושית-הארוטית, שנציגה הוא ה"אני"-הדובר, מבקשת לשחזר באמצעות הטקסט חוויה רגשית : להתאבל על אובדנו של האובייקט הארוטי ולשקם אותו באמצעות הסובלימציה המילולית — שיקום שיש בו משום גאולה נפשית ומעשה של תיקון . לעומתה, העמדה הטקסטואלית חותרת להעלים את האובייקט, ואפילו את הסובייקט עצמו, מהמרחב הטקסטואלי, ורואה בכך את התנאי לקיומה של היצירה . עמדה זו מוצאת חיים, יופי ואמת רק במבנים המילוליים הפיקטיביים, ועבורה, המישור הרפרנציאלי של הטקסט הוא בהכרח כוזב ולא או...
אל הספר