פרק שלישי חידת הפרוזודיה בשירתו של שטיינברג

156 פרק שלישי שהם אולי הסוערים ביותר בתולדות הפרוזודיה העברית, אולם נדמה שככל שתוכפות בשירה העברית התמורות והמהפכות הפרוזודיות כך הולכת שירתו ומסתגרת יותר בתבניותיה . אמנם מדי פעם — לפחות אחת לעשור, גם בשנותיו האחרונות — התחוללו בה תמורות צורניות ולשוניות, אך אלה נראות יותר כפרי של תהליכים פנימיים מאשר כתוצאה של התפתחויות פרוזודיות בשירה העברית בת הזמן . ההקפדה היתרה על הסדירות המטרית ועל ההברה האשכנזית בשירתו של שטיינברג נעשית עם הזמן אנכרוניסטית ואף מתריסה על רקע הזמן והמקום ועל רקע האתוס הציוני-מקראי שהמשורר החזיק בו . היות שרק ביצוע ווקאלי של שיר יכול לחשוף את התבנית המוזיקלית שבה נכתב, מתבקש לשאול אם קוראיו של שטיינברג התעלמו מתבנית זו או שמא דווקא מימשו אותה, תוך הבנת זרותה בהקשר שבו נכתבה ופורסמה . לכאורה היה אפשר לצפות שפואטיקה כזאת, המבקשת כביכול להתגלם כממשות טרום-מילולית או פוסט- מילולית בעולם, תחתור לביטולו המלא של המישור המוזיקלי של הטקסט, או, לחלופין, תתעלם מתבניות פרוזודיות מוכרות ותיכתב כאילו בלעדיהן, בריתמוס חופשי, אך שטיינברג הוא אחד המשוררים הבודדים בשירה העברית החדש...  אל הספר