פרק אחד עשר - שובה של המילה 'אבא'

154 פרק אחד עשר אחריות היא מילת מפתח בחוויה האבהית : רוב רובם של המשתתפים בשתי קבוצות המחקר השיבו כי אבהות היא בשבילם אחריות, ומיד אחריה במקומות הראשונים נתינה ודאגה ( וראו בהקשר זה גם את מחקריהם של רוס [ Ross, 1994 ] והוקינס ודולהייט [ 1997 Hawkins & Dollahite, ] ) . ההזדקקות והתלות שבוקעות מעיניו הרואות-לא-רואות של בנו אינן נותנות לספי לעזוב את השטח . ואז הוא מתיישב לכתוב לו מכתב . בספרות המקצועית העוסקת בהתמודדות עם אבל, כתיבת מכתב למת היא אחד הצעדים הרווחים כחלק מפרידה בונה, ומטפלים המומחים לשכול כגון שמשון רובין, רות מלקינסון ואליעזר ויצטום ( 2012 Rubin, Malkinson & Witztum, ) ממליצים עליה במפורש ( שם, עמ' 154 – 156 ) . הכתיבה מחיה את הקשר עם המת, ובכך תורמת להענקת משמעות לחיי האדם האבל ול'כתיבה מחודשת של העצמי', או לכינון מחודש של הזהות לנוכח האבדן ( 2008 Neimeyer, Hogan, & Laurie, ) . כתיבת המכתב למת מתבצעת עם הפנים לעבר במטרה לעזור לאדם האבל לעבד את עובדת אי-ההפיכות של האבדן . בסיפורו של ספי, לעומת זאת, המבט מופנה לעתיד : ספי כותב מכתב לבנו החי, 'ההמשך שלי', ומביע תקווה להצליח ...  אל הספר