פרק שמיני - 'עם אימא לא רבים': אשמת הנפרדוּת

114 פרק שמיני 'אימא שלי ואני זה לַנצח' אשמת הנפרדות מבוססת על האמונה כי עצם הגדילה והפרידה מן האם, ומאוחר יותר מן האב, יזיקו להם ואף יהרסו אותם . במילים אחרות, מדובר בהרגשה שהשגת אוטונומיה ועצמאות פוגעת באחרים . לפי התיאוריה, אשמה זו נוצרת כשהורים תלותיים מכשילים את התפתחות עצמאותו של ילדם ( 2011 Modell, 1965 ; Erreich, ) . כך, למשל, אֵם המדווחת על ילד שבבואו לגן בבוקר נתלה על סורגי השער ומייבב מרה בהתרחקה ממנו, עשויה להסביר זאת בתמצית בכך ש'הילד סובל מקשיי פרידה' . בה במידה ייתכן שהילד מהווה כלי קיבול לקשיי הפרידה של אמו, ומחצין את המצוקה של אמו בכל הנוגע לכניסתו לגן בתהליך של הזדהות השלכתית . מצוקה זו מצד האם יכולה לעורר בילד אשמת נפרדות — וכל זאת בלי שהילד יהיה מודע לתהליך ! ( ראו גם לעיל פרק ראשון ) . אלא שבטרם נמהר להאשים את האימהות בתלותיות ובהכשלת עצמאות בניהן, האשמה שאנשי טיפול ממהרים לעתים לאמץ, כדאי לזכור שאשמת הנפרדות יכולה להתקיים בחווייתו הסובייקטיבית של האדם כחלק מקשייו שלו לצאת לחיים עצמאיים . עמית שלי סיפר פעם כיצד זמן רב לאחר שעזב את בית הוריו, הסתיר מאמו את העובדה שרכ...  אל הספר