34 פרק שני הכי סתם אבינועם אבינועם אבינועם להרעיד את כל המעברים כל המעברים מכל העברים 2 להרעיד את כל המעברים מימי ילדותי הקופאית 'בקופה הראשית' קוראת בשמו של אחד מעובדי המרכול ובבת אחת מקימה לתחייה את אביה של המשוררת ( ששמה ושם ואביה שזורים זה בזה ) . האגביות והתמימות ( 'הכי סתם' ) שבהן נֶהגה שם האב במערכת הכריזה הן שמחברות את המשוררת לכמיהתה אליו . פרתום מצביעה על רגע יומיומי אקראי, בעת הקניות, שבו האבדן מתעורר מחדש ועמו הכמיהה . ואם הקריאה בשם האב המת מרעידה את 'כל המעברים', הרי מעברים רשמיים בחייו של אדם, כגון חתונה ולידה, עשויים להדליק זרקור המאיר, באחת, יגון ישן . כך בשיר הבא, שניתן לי במתנה על ידי זמיר מנור, אשר נתן את רשותו להביא את הדברים בשם מחברם : השיר על אבא שלא היה הוא היה איש יקר כך אומרים היה לו לב זהב וחן על הפנים, הוא חיתל, טיפל, דאג ועזר, אך יום אחד פשוט זה נגמר . . . הוא הלך ולא חזר . הוא לא הלך אתי לגן, לא שיחק בקוביות יחד עם כולם, והוא לא היה האבא הכי חזק בעולם . לכיתה א' אותי לא ליווה, ולבר המצווה הוא הגיע אבל רק בתמונה . לצבא אותי אמא שלחה בלב רועד, וידעה שיש לה ...
אל הספר