322 | זוכר ולא שוכח שיחות פוליטיות 1956 . 12 . 22 ערב אחד, היה זה ב- 9 באוקטובר השנה ( 56 ) , הלכתי לבקר יחד עם 49 את אורי צבי גרינברג . היה זה ביקורי הראשון בביתו מר עקיבא בְּרוּן והפעם הראשונה שנמצאתי משך שעות אחדות במחיצת רוחו הסוערת, הבוערת כאש להבה . ביקשנו ממנו שיסכים להיות אחד השופטים שיקבעו מי הסופר אשר צריך וזכאי לזכות בפרס ע"ש זאב ז'בוטינסקי שמסדר ז'בוטינסקי הכריז עליו . אורי צבי סירב, ובידו נימוקים שונים שנראו בעיננו מוצדקים, אולם למרות כישלוננו בעניין זה, הייתה זו אחת הפגישות המעניינות ביותר שנפלו אי פעם בחלקי . שהינו אצלו למעלה מארבע וחצי שעות ומשך כל הזמן אורי צבי לא פסק לדבר, חוצב להבות אש בקולות ובברקים ואני שותה בצמא את דבריו, שאת תמציתם אנסה למסור כאן, אם כי ידוע לי מראש שללא הצלחה : לדעתו של אורי צבי קיימת במדינה רק מפלגה אופוזיציונית אחת הראויה לשמה והיא הקומוניסטית . מפלגה זו מאורגנת כראוי בתאים- תאים וסוכנים לה בכל משרדי הממשלה ובמוסדות הציבוריים, במכונים, באוניברסיטה, בבתי הספר ובמוסדות כלכליים שונים ובצבא, המוסרים לה באורח מתמיד ידיעות בעלות ערך . מפלגה זו מורכב...
אל הספר