274 | זוכר ולא שוכח משפחה מטופלת בשבעה ילדים ואני הצעיר והקטן בכולם . הגענו ללא אמצעים, כמעט בעירום ובחוסר כל . שנה לפני כן יצאנו מטאמבּוב, 41 בחזרה לארץ ליטא, לעיר עיר רוסית בה גרנו בשנים האחרונות הולדתנו . מלחמת האזרחים הייתה אז ברוסיה בעיצומה ונתקענו בדרך בבירת רוסיה הלבנה מינסק למשך כל ימות החורף, וכאן כילינו את כל מה שהיה לנו . רק באביב 1921 התאפשר לנו להמשיך בדרכנו וכאמור הגענו "הביתה" . אבא הי"ד החל להסתדר מחדש, כי היה עליו לכלכל משפחה כה גדולה . ואמא, עקב נדודי המלחמה הקשים, חולנית וחלשה, מנסה לעזור על ידו . אך מחלתה התפתחה וגברה עליה . הרפואה הייתה בימים ההם במצב ירוד, וכך גם הרופאים . הם קבעו שהיא סובלת מראומטיזם קשה ועליה לקבל אמבטיות גופרית . מעיינות ה"מרפא" נמצאו בעיירה הסמוכה פוסלנב . אבא גייס את הכספים הדרושים לנסיעה זו . אינני יודע כמה זמן שהתה שם אמא ז"ל, אך משם כבר לא חזרה . אני זוכר את יום השישי המר והנמהר, עדיין לא עמדתי אז על גודל האסון, כאשר עצרה ליד הבית עגלת איכרים שהגיעה מהעיירה בה קיבלה טיפולים במעיינות גופרית, וממנה הועלתה גופתה של אמא הביתה, גרנו בקומה שנייה...
אל הספר