16 | זוכר ולא שוכח והתחילו הכל מחדש . אלא שאז הוכתה המשפחה בשנית . האם בתיה, שנשאה על כתפיה את עול הטיפול בילדיה וידעה תלאות ומכאוב בשנות הנדודים, חלתה ומתה . חיים היה בן שבע וזכר את היום המר ההוא כל חייו . חמישים שנה אחר כך כתב "אני רואה בבהירות את יום הלווייתה, כאשר בבית הקברות התרחקתי תוך בכי מר מהקבר ואישה ניגשה אלי, הניחה ידה בידי והובילה אותי לקבר, באמרה, בוא ילד, תן מבט אחרון באמא שלך . יותר לא תראנה עוד" . האב אליהו לקח על עצמו את משימת ניהול הבית, יחד עם שתי האחיות הגדולות שרה ועדה . הוא לא נישא שוב והתרכז בחינוך ילדיו, עובדה שחיים חזר עליה בהתפעלות שוב ושוב מדי דברו בו . אף פעם לא היינו עשירים, אך התפרנסנו בכבוד, סיפר . האב היה שוחט ובודק, ה"מנקֵר" היחיד בעיר, ורצה שבנו הצעיר ילך בעקבותיו . חיים אמנם למד את המקצוע כדי לא להמרות את פי אביו, אבל בחר שלא לעסוק בו . למרות היַתמות, הבית בפוניבז' היה לפי תיאורו "תמיד הומה באנשים צעירים . היו ויכוחים, שירים, ריקודים, בית מאד ידוע בעיר, ציוני וחם" . כל האחים והאחיות השתייכו לתנועות נוער שונות, וחבריהם הירבו להתכנס אצלם ולנהל שיחות אר...
אל הספר