רשימות

38 21 הוא ישב על ספסל אבן בצל הברושים — צנום, קטן, אפור, ועם זאת דומה לה' צבאות שהתעייף במקצת והוא משתעשע, מנסה ללוות את זמרת הפָּרוּשׁבשריקותיו . הציפור זימרה במעבה צמחייה ירוקה-כהה . הוא הביט לשם בצמצום עיניו החדות הקטנות, קיפל את שפתיו כדרך ילדים — בצורת שפופרת — ושִׁרקק בחוסר מיומנות . "כמה היא מתאמצת, הציפורת ! מלהטטת בקולה . איזו ציפור זאת ? " סיפרתי לו על הפרוש ועל רגש הקנאה האופייני לבעל כנף זה . "שיר אחד יש לו לכל ימי חייו, והוא קנאי . אדם יש לו מאות שירים בליבו, אך מגנים אותו בעטייה של קנאה . האם זה צודק ? " שאל מהורהר, כפונה אל עצמו . "יש רגעים שבהם הגבר אומר לאישה יותר ממה שראוי שהיא תדע עליו . הוא אמר — ושכח, והיא זוכרת . אולי הקנאה היא בשל הפחד להשפיל את הנפש, בשל החשש לשאת השפלה ולהיראות מגוחך ? הסכנה היא לא באישה שמחזיקה אותך ב . . . , אלא בזאת שאוחזת בנשמתך . " 77 41 לצ'כוב, בטלפון : "היום יש לי יום טוב כל כך, נפשי שמחה כל כך, עד שהייתי רוצה שגם לך יהיה שמח . לך — בייחוד ! אתה טוב מאוד, מאוד ! " 78 42 הוא אינו מקשיב וגם — אינו מאמין כשאומרים את מה שאין לו צורך בו . בעצ...  אל הספר