ל ו ר נ צ י נ ו ד ה מ ד י צ ' י 28 שנים בהוד והדר, הוא הותיר את אימו שרויה בעוני, נאלצת לעבוד את האדמה, עד שאזרחים שנמלטו מעירנו כדי להינצל מאכזריותו ומחמדנותו של הרודן, ואלו שהוא גירש, החליטו להביא את האֵם הזאת אל הקיסר בנאפולי, כדי להראות להוד מלכותו מיהו האדם השולט בפירנצה, איש שהוא מגלה כלפיו יחס סלחני . ואז אלסנדרו — לא חלילה שתקפוהו רגשות בושה עד כדי ששכח את החמלה והאהבה שלהן ראויה כל אֵם — רגשות שלא פיעמו בו מעולם — נסחף על ידי האכזריות צמאת הדם שהייתה מובנית בו — ציווה להמית אותה בטרם תספיק להגיע אל הקיסר . מעשה שאפשר לאמוד את הקושי שבו כשמדמיינים אישה זקנה וענייה הספונה בביתה, עוסקת בטוויית צמר או בהאכלת הכבשים שלה ! אישה שגם אם לא ציפתה עוד לדבר טוב כלשהו מבנה, ודאי לא חששה כלל מפעולה כל כך לא אנושית ומזוויעה . אם הוא לא היה אדם אפ ו ל ו ג י ה 29 שעבר את כל גבולות האכזריות והטירוף, הוא יכול היה להביא אותה למקום סתר כלשהו ושם, אם לא היה רוצה להתייחס אליה כאל אימו, הוא יכול היה לפחות להשאיר אותה בחיים בלא שהיה מוסיף לנסיבות הולדתו המעורפלות גם חרפה והתבזות נפשעות . על מנת לחזור...
אל הספר