לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְרַעְיָתִי — שיר השירים כפנטזיה ארוטית 289 מצליחה הפואטיקה לבטל את אפשרות החשיפה הפורנוגרפית . היא עושה זאת באמצעות הטכניקה של הדימוי . הבטן אינה סתם בטן ; היא מדומה לערמת חיטים סוגה בשושנים . מהם חיטים סוגות בשושנים ? — לא מאד ברור . הניסיונות לטעון שהצרוף נשען על הנוהג להקיף את החיטים בשיחים קוצניים נראה לי מאולץ . קריאה סבירה יותר היא שהדימוי הופך כאן את הבטן לדבר מה חלומי, מקסים, חידתי מעט . השדיים הם כשני עופרים ? מה לשדיים ולעופרים ? — מי שרוצה יכול להתאמץ ולמצוא איזו הקבלה ( מציצים כעופרים וכד׳ ) , אבל הדימוי, אם תרצו, מוציא את השדיים מידי פשוטם ומבלבל מעט את הקורא . האף הוא כמגדל הלבנון הצופה פני דמשק ? — זה דימוי משונה למדי לאף . בעיני הוא אפילו קומי מעט, אף כי אולי הוא לא היה כך עבור הקורא בן התקופה . כך או כך, באופן המזכיר מעט את שיר ההלל לאיזולד ( המופיעה כמין אור שמש בקרחת יער ) ב טריסטן ואיזולד , או את התפעלותו של דון קיחוטה מדולסינאה ( שיש בה אלמנט קומי שאינו מבטל את ההיקסמות הכנה ) גם כאן, למרות החשיפה המפורטת לכאורה, האהובה נותרת...
אל הספר