האל כתוכן פנטסטי

מונותאיזם ופנטזיה 279 מובן יותר, פעולותיו ברורות יחסית, אבל ברור שזהו מופע המבטא חריגה . הוא אולי לא חורג מן הציפיה הכללית לנסים ונפלאות ולמעשים כבירים של האלים ( יש לזכור שהתודעה הקולטיבית במזרח הקדום כללה תמונות כמו מרדוך המשסע את תיאמת בשחר הזמנים, או בעל המנצח את ים ) , אבל מעשים כאלה נתפסו מן הסתם כחריגים וכ״גדולים מן המציאות״ . הטקסט עצמו מבטא זאת . חריגה במימדים צנועים יותר מתבטאת בתאורים של האל העובר בארץ ומחריד את ההרים והגבעות, או במופעים שלו כאל הסערה, כרוכב ערבות, רוכב עננים וכו׳ . תאורים כאלה שייכים למשהו שניתן לכנותו ׳שגרה אלוהית׳ ; לא רק שגרה של האל המסוים הזה, אלא של אלים באופן כללי . גם אלים כנעניים ואחרים הופיעו כך, וחלק מכינויי האל הללו 5 ובכל זאת, הפואטיקה המקראית ( כמו ״רוכב ערבות״ ) לקוחים ישירות מהמיתוס הכנעני . יוצרת תחושה של חריגה ושל עודפות . כך למשל בתהלים יח ( 8 – 15 ) : וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי-חָרָה לוֹ ; עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ-מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּמִמֶּנּוּ ; וַיֵּט שָׁמַיִם וַי...  אל הספר