קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 258 בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה ( ישעיהו, כד 21 ) . האל יוצא אפוא להלחם בכל המלכים שבארץ, אבל גם בצבא המרום, כלומר איזה באיזה צבא שמימי אחר שאולי סר למרותו של אל אחר כלשהו . התמונה צריכה להיות כובשת ומרהיבה — מרהיבה בהרבה מאשר, למשל, מלחמת חמשת הצבאות החותמת את ההוביט — אבל היא גם מעוררת תמיהות, שהרי משתמע ממנה שלא הארץ ולא הרקיע יהיו נתונים למרותו הגמורה של האל עד אחרית הימים ( כלומר, אם תרצו, הם לא היו נתונים למרותו הגמורה בשום שלב עד היום ) . למעשה זה הרציונל המלווה את המקרא ואחריו גם את ספרות בית שני, את מסכת סנהדרין בתלמוד ואת ספרות הקבלה בימה״ב : העולם נתון לכל היותר לשלטון אלוהי חלקי . רק באחרית הימים תושג שליטה אלוהית גמורה . להכרה הזו נודעות משמעויות תאולוגיות הרות אסון, שלא לומר אנרכיסטיות במובהק, אבל את הפנטזיה היא דווקא משרתת להפליא . לא פלא שהעולם של טולקין, העולם של ניל גיימן ועוד הם בדיוק כאלה ; מעין ׳עולמות תהו׳ שעדיין לא הגיעו לכלל תיקון . הפנטזיה מחבבת את האפוקליפסה,...
אל הספר