הסיפור

קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 208 בְנֵי-הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר-בִּירִיחוֹמִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּנָחָה רוּחַאֵלִיָּהוּעַל-אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּלִקְרָאתוֹוַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אָרְצָה ( שם 15 ) . אחר הדברים האלה נשאר אלישע ביריחו . אנשי העיר מתלוננים בפניו שהמים במקום לא ראויים לשתיה . ובכן הוא מטהר את המים באמצעות מלח . ניתן היה אולי לומר שזו פעולה היגיינית פשוטה, אבל הצורה שבה הוא עושה זאת, הקריאה אל האל וכד׳ מעידות על כך שהוא מבצע פעולה מאגית ( או לפחות גורם לה להראות כך ) . אחר כך הוא פונה ללכת לבית אל . קבוצת נערים לא קטנה הולכת אחריו . [ . . . ] וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹוַיֹּאמְרוּלוֹעֲלֵה קֵרֵחַעֲלֵה קֵרֵחַ ( שם 23 ) . מכאן אנו למדים שאלישע היה ככל הנראה קרח . אלישע הפגוע מקלל את הנערים בְּשֵׁם יְהוָה . לא מדובר בסתם קללה, אלא בקללה טעונה בכוח מאגי המושמעת מפיו של מישהו שהכוח הזה הוא נחלתו . כלומר זו קללה שמפעילה כוחות הרסניים במציאות . ואכן, התוצאה הרסנית ואיומה : וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן-הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים ( שם 24 ) . סיפור זה מלמד לא מעט ע...  אל הספר