הסיפור

אליהו מוריד אש מהשמיים 193 הצבאית האזורית שהתייצבה מול שלמנאסר מלך אשור בקרב קרקר ( 853 לפנה״ס ) . מדובר בצבא אדיר בקנה המידה של התקופה ההיא . אבל כל זה לא עומד לזכותו מבחינת הסופר המקראי . זה מתעניין בעיקר בכך שאחאב עודד — בהשראת איזבל — את פולחן הבעל והאשרה . המקרא יודע גם לספר על כל שאיזבל רדפה את נְבִיאֵי יְהוָה והרגה בהם . עניין זה מזכה את אחאב בתאור המפוקפק הבא : [ . . . ] וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי 1 יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו ( שם 33 ) . אליהו בא מן הגלעד ומתייצב מול אחאב בימי בצורת . הוא חוזר בפניו על דברים שהאל כבר אמר לישראל לפני הכניסה אל הארץ : שהטל והמטר תלויים ברצונו בלבד . מובן שהסבטקסט של הצהרה לוחמנית זו הוא שאין הרבה סיכוי שירד גשם כל עוד המלך ועמו עובדים את הבעל והאשרה . הדברים הללו לא בדיוק חיבבו את אליהו על המלך . אי לכך מורה לו אֱלֹהִים להסתתר בנחל כרית בסמוך לירדן ודואג לכך שהעורבים יביאו לו לחם ובשר . מן ההמשך אנו למדים שאחאב מחפש אחרי אליהו בכל הארץ . אליהו מתחיל אפוא את חניכתו במחתרת, כאיש אֱלֹהִי...  אל הספר