בין שתי פנטזיות : המדבר והארץ 173 המדבר הוא מרחב זכרי, קשה וצחיח ( החום והיובש זוהו כבר אצל היוונים כאיכויות גבריות ) . אֱלֹהִים מופיע בו באש ובענן, אבל אין אלה ענני גשם . אל מולו ( ומתוכו ) מצטיירת הארץ כפיתוי נשי, ארוטי במובהק : כבר בגבול המדבר מצפות בנות מואב, שרועות תחת עצי שיטים, מעיינות וצל ( במדבר, כה 1 ) . מאחוריהן ממתינה הארץ המובטחת, ארץ חלב ודבש והרים מטיפי עסיס . אבל היא מצטיירת גם כאיום : הנוודים חשים עצמם כחושים, נידפים, את יושבי הארץ הם מדמים כענקים ואת עריהם כמצודות מבוצרות מוקפות חומות נישאות שאין לחודרן ( במדבר, יג ) . 4 במיוחד אם מובן שהחלום על הארץ הזבה חלב ודבש הוא פנטסטי מראש ועד סוף, מציבים אותו כנגד תאורים מקראיים אחרים של הארץ המציגים אותה באופן ריאלי בהרבה, כארץ שחונה התלויה בגשם . בהקשר זה הטקסט הבא הוא מאלף : וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ ; וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּיָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָ...
אל הספר