הסיפור

קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 160 מתבשר כי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי ( שמות, יט 11 ) . זו הירידה הראשונה שלו . הירידה השניה תהיה המעבר אל המשכן . לקראת הירידה נאסרת הנגיעה בהר . נגיעה פירושה מוות . העם מצטווה לכבס את בגדיו ועל משה מוטל לקדשם . הקדושה מושגת בעיקר על-ידי ההימנעות מיחסי מין, או בלשון הכתוב : אַל-תִּגְּשׁוּאֶל-אִשָּׁה ( שם 14 ) . כל מתחם ההר הופך אם כן למקום קדוש, שהוא גם מקום מסוכן או אסור . הקדושה, כפי שהיטיב להבין רודולף אוטו, כרוכה בחרדה ובסכנה . משה יורד מן ההר ( אנחנו רגילים לחשוב שמשה עלה פעם אחת לקבל את התורה ואז עוד פעם אחת לקבל את הלוחות השניים, אבל למעשה הוא עולה ויורד פעמים רבות במהלך הסיפור ) . הוא מפקח על ההתקדשות . כעת הבמה מוכנה לרגע הגדול של ירידת האֱלֹהִים אל העם : וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה ; וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת האֱלֹהִים מִן-הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּבְּתַחְתּ...  אל הספר