קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 148 של הסיפור . הערעור פותח פתח לרפלקסיה . פלדט אף מרחיקה לכת וטוענת שהסיפור 7 מזמין את קוראיו להפוך לבוראי עולם, תחת האל שנמוג בסבך הדימויים הבוגדניים . מדברים אלה של פלדט משתמע שהאינטרס של כותבי הסיפור בעת העתיקה היה שהקורא שלהם יהיה אדם מהורהר, פתוח לפרספקטיבות שונות, אולי אפילו ספקן . זה נשמע מעט משונה . אפשר כמובן לקרוא את הסיפור גם אחרת, ברוחו של רודולף אוטו : המסתורין 8 והחידתיות אינם מערערים את הקורא הדתי, אלא דווקא יוצרים אצלו פליאה והיקסמות . האל בפרשות כמו הרג הבכורים הוא בעיקר מחריד, אבל עבור אוטו מתנקזים מופעי החרדה האלה לאיזה אפקט מצטבר של יראה והיקסמות . עם זאת, כאשר מבודדים סיפור כמו זה שכאן מן האפקט המצטבר, האל מופיע בו לטעמי כאל שאינו מקסים במיוחד . מעורר יראה — לבטח . מסתורי ולא מובן ? לאו דווקא, שכן ניתן להבין את המחזה שהוא מעלה כאן ככזה שנועד לבסס הגמוניה ושליטה . ואכן, בסופה של הסאגה, כאשר המצרים טובעים בים סוף, ניתן לומר שהסיפור מסתיים בנוק-אאוט . יש להעיר שהסיפור המקראי מתעלם בעקביות ראויה לציון מן המציאות ההיסטורית ששררה בכנען לאו...
אל הספר